רשומות
כמו תמיד. איני יכולה שלא להזיל דמעות חרישית לנוכח אותם סיפורים וסרטוני טלוויזיה. חושבת על אותם משפחות מסכנות. אותם משפחות שצריכות לחיות עם זה יום יום בעוד שאנחנו מתייחדים עמם רק יום אחד בשנה. חושבת עליהם ושולחת זרועות ארוכות ארוכות מצפון ועד דרום לחבק אותם. זה מוזר . תמיד הם נראים הכי יפים, הכי מוצלחים, חזקים, טמירים, חכמים ומלאי חיים. יכול להיות כי אלו הקריטריונים? נאספים רק הטובים בגיל צעיר ? כלכך כואב.
עצוב כמו ים שחור ועכור.
מחוץ לחלוני , ממול, עובדים בריצוף גג מקלט ישן שלושה ערבים. תהיתי בליבי. האם הם יעמדו בצפירה? הצפירה הגיע. הם עמדו . ראשם מורכן. ידיהן מגששות בין קפלי בגדיהם, מחפשות עוגן.
דמעה .
יש סיכוי שאח \דוד\ בן דוד\אב או אולי חבר שלהם הרג חייל שלנו , והם עכשיו עומדים מעל מקלט אפור ומכבדים את זכרו.
הדמעה פילחה את הלחי מותירה טעם מלוח בשפתיים.
אולי , חשבתי .
אולי בכל זאת יש פה עוד סיכוי .
ביום ראשון הקרוב ה2.5 בערב במוזאון תל אביב יערך ערב התרמה בהשתתפות האמנים אהוד בנאי וכנסיית השכל ובהנחייתי אשר כל הכנסותיו קודש ל"בית יוסי"
עמותת "בית יוסי" הוקמה לזכרו של סרן יוסי אוחנה, לוחם גדוד 51 של גולני שנפל באוקטובר 1995.
מאז הקמתה היא מספקת בית חם והזדמנות נוספת לילדים ולהורים הנתונים במצוקה כלכלית, פיזית ונפשית . באמצעות עזרה בהכנת שיעורי הבית, סדנאות ריפוי בעיסוק, טיפול פסיכולוגי ועוד
פרטים נוספים וכרטיסים בברושור המצורף
תעשו משהו טוב.. ובואו
(:
מצפה לראותכם..
חן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה