מיהוא

אחרי שהלך בבום. אף אחד לא האמין שזה מה שיהיה, אפילו לא שבע הבנות שלי, שושנה, ריבקה, לאה, אמונה, תהילה, דנה ואגם . אפילו לא חביבה השכנה שבעצמה מכשפה, אפילו לא הרב אחרק שהביא איתו את כל הרבנים שהוא מכיר מבני ברק, והם כולם ישבו אצלי בסלון ולחשו לחשים והבעירו קטורות וצעקו צעקות וגירשו רוחות רעות.

אבל אצלי בסלון לא היו שום רוחות גדולות ורעות רק רוח אחת קטנה ונעימה שנשבה מן המרפסת וליטפה את שערי הדביק אחרי ששבוע לא חפפתי .

תמיד אמרתי שיש לו שבע נשמות אבל כשהוא חזר הוא לא חזר אותו דבר, הוא היה הרבה יותר שקט ומופנם ובא על ארבע רגליים והיה לו חוטים דקים של שפם ועין אחת ירוקה ועין אחת חומה והוא היה שעיר, הרבה יותר שעיר משהיה חי.

כבר ביום הראשון שהגיע, שעתיים אחרי שקברו אותו. הוא נכנס מהדלת הראשית והתיישב על הכורסא האהובה שלו .ואני , כולי בוכה והמומה מהלוויה נבהלתי וגירשתי אותו. קישתה אמרתי לו קישתה, והוא נבהל וקפץ מהחלון. אבל חזר מיד וככה 300 פעם אני מגרשת והוא חוזר, מגרשת מהדלת והוא חוזר דרך החלון, מה שלא עשיתי הוא חזר והיה לו מבט נעלב בעניים. מבט מוזר. מבט של מישהו שלא יודע שהוא חתול ולא מבין למה מגרשים אותו מהבית שלו .מבט של מישהו שלא יודע שהוא כבר לא בן אדם ושלא יודע איך ללכת על ארבע ואיך לדבר במיאו וללקק במקום ללעוס

ואז הבנתי הכל . יעקוב שלי חזר הביתה. אלי !אבל הפעם כחתול רחוב מורעב ומכוער. מיד אספתי אותו אלי ורחצתי את הפרווה שלו שהייתה דביקה, הוא ילל יללות ארוכות ומסכנות וישר הבנתי מה הוא אומר, הוא ביקש שאחפוף לו . הפרעושים הרגו אותו.. בעצם לא הפרעושים.. הפיגום.. אבל זה הציק לו...ליטפתי אותו ברוך.


הוא היה רעב. כזה מפונק. מאז שבא כל בוקר הוא רוצה טונה , ולא סתם טונה בשמן או במיים ,אם לא טונה מטוגנת ברסק ופפריקה הוא לא אוכל. ימות ברעב ולא יאכל. בדיוק כמו לפני שמת.

בהתחלה חשבתי שיאהב חלב.כמו שהוא אמור לאהוב עכשיו , הייתי שמה לו חלב טרי בקערה נקייה על השטיח בפתח הבית ויושבת לידו שיאכל ,אבל לא! עקשן! או טונה אדומה או כלום.. ובלילה.בר מינן הוא רצה לישון רק איתי ורק במיטה שלנו. חתול חתול אבל יש גבול!!!!

אני לא מוכנה לישון עם חתול אפילו אם זה יעקוב!! מאז שהפך בעלי המנוח להיות חתול. הפכתי חולת ירח, אני מותשת, אני לא ישנה בלילות, הוא מיילל ומיילל ומיילל בתחנונים שאכניס אותו למיטה וכשאני לא מסכימה פחד אלוהים מה שהולך אצלי בבית, הוא הופך הכל, שובר, הורס , שורט. גם כשהיה חי היה עצבני אבל עכשיו יש לו גם ציפורניים ארוכות וכושר גבוה וקפיציות..

כל החתולים בשכונה פוחדים מיעקוב שלי, יעקוב שלי הוא מלך הפחים. למרות שהוא חתול בית מפונק, אבל כשהוא הולך בשכונה כל החתולים מתחבאים. או שזה ממני? היה פרסי ונשאר פרסי, שחור. לא אכפת לי מאמונות תפלות. אני רוצה לראות שמישהו ירק כשיראה אותו. אני אשרוט אותו. אני שומרת עליו כמו לביאה. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה ביום שהוא ירצה להתפרק עם איזו חתולת מין בשכונה , אני אתמוטט לחתיכות, אז מה אם אני רק בת אדם, אישה. אבל אני האישה שלו ואולי הוא לא זוכר אבל היו כמה לילות בחיינו הקודמים שגם אני הייתי חתולה וגם אני ידעתי לגרום לו לילל .


כל הזכויות שמורות לחן ליאוני ברטימור 2010