צ'וקרלה

הוא קרא לה *צ'וקרלה , צ'וקרלה היפה, והיא הייתה משיבה לו בחיוך מתגרה.
כמניפת זנב טווס, עפעפיה הנוצצים היו נפתחים אליו באיטיות.

אהבה כשהוא אוהב אותה. אהבה את הג'סטות האירופאיות שלו ,את פתיחת הדלתות , הורדים בנייר צלופן כשטיילו בטיילת של תל אביב - zocarela" היה אומר באנגלית עילגת .."you for.

הוא היה רומני. עובד זר בתעשייה האווירית .. "מתקן מטוסים , אינטליגנטי , "אולי גם יתגייר בשבילי " אמרה ," יעזוב את אשתו שם ברומניה ויבוא אליי, שם חיים לא טובים " .

הוא היה כותב לה מכתבי אהבה באנגלית משונה

" y love, you , zocarela' tenk you chenga life my".

היא הייתה בת 54 והוא בן 55 . שני אנשים שהבדידות להם לא הייתה זרה , הוא התגורר במלון זול ברחוב בן יהודה -תל אביב. והיא גרושה ואם לשישה ,חיה בגפה בדירת חדר וחצי מעופשת ברמת גן .


כל קיומה סבב סביב נוכחות גברית בחייה , ללא גבר הייתה חיה- מתה, מהלכת במסדרון ביתה כרוח רפאים, שערה המלבין פרוע ואינו חפוף , דיבורה נמוך ,איטי ומונוטוני .


אך כשהיה נכנס גבר לחייה, הייתה מתעוררת לחיים .כיפיפייה נרדמת עורה באחת היה נמתח ,סומק פשט בלחייה , שערה היה נצבע באורך פלא למהגוני מקושט פסי שמש זוהרים, דיבורה הפך עולה ויורד בהתלהבות .



שעות הייתה יושבת על שידה צרפתית מול מראה מלכותית ומושחת את שפתיה באדמדמות חושנית. עושה פרצופי פאם פאטאל ומסתובבת בחצאיות קלוש סביב עצמה. בערב , כאשר הגיע, תמיד חיכתה בתנור הפתעה חדשה: עוף צלוי בתפוזים או צלי עגל צעיר באגסים.

לאורם של נרות אדומים הוא סעד את ליבו וכשהיה מסיים את הנגיסה האחרונה מלקק את שפמו משאריות פריכות..גופו מעוות - מלא ונפוח .

היה מתיישב על הספה ופותח כפתור והיא הייתה פותחת לו כפתור שני ושלישי ובמתק שפתיים הייתה מלחחת את אוזנו ולוחשת מילים יפות על אבירים ונסיכות אשר מתגוררים בארצות קרות ..

וכשהיה מכושף כליל הייתה עוברת לשלב ב' ומוציאה ממנו לאט לאט את כל כספו – "אני אישה אומללה" –והנה מחליק בעדינות מהכיס שטר של 50 ש''ח "והנה עוד מעט ינתקו את החשמל" (שטר של 20 ש''ח - בחזייה) "ונגמר האוכל במזווה," (עוד שטר של 50 ש''ח) "וכמה הייתי רוצה להיות יפה בשבילך" (שטר של 100 ש''ח) "רק בשבילך!" (20 ש''ח נוספים) .


משנשלמה מלאכתה, רגועה ומרוצה הייתה מצטנפת אל גופו כילדה עזובה ,נושמת את הריח שלו ומסלסלת באצבעה תלתל זהב .מביטה דרך חלונה אל האופק אשר ברובו היה חסום בניינים

אך בזווית מסויימת אם ממש התאמצה להביט מעלה..הייתה נפרסת מולה העיר כולה מוארת ונושקת לשמי דמדומים.

כמה שאהבה להרגיש ילדה .

כמה שאהבה לאהוב.

כל הזכויות שמורות לחן ליאוני ברטימור 2010