בעבע

זה היה פתאומי, ללא כל תחושה נבואית , ללא סימנים מוקדמים. השמש הייתה שמש סתמית של בוקר נעים, הציפורים רקדו על עדן חלון חדר השינה וצייצו ציוץ נעים. יוסף פקח את עינו לעוד יום רגיל של עבודה והתמתח .

על השולחן במטבח הייתה כבר מונחת צלחת ובה חביתה מקושקשת עם פרוסות מלפפון בצד וזיתים ירוקים סורים שקנה בכפר דרוזי . הוא שתה את התה הכהה עם הבוטנים ונגס בעוגיית הבעבע העיראקית שכלכך אהב כשהוא מביט מולו בחלון הגדול . על הסורג החלוד עמד עורב שחור ושמן והביט בו .
מוזר... חשב ולגם מן התה המהביל , הוא נגס נגיסה גדולה מן העוגייה ולרגע ארוך התענג על טעמה המוכר. הטעם שתמיד הזכיר לו ילדות. אחד מאותם הטעמים אשר כישפו את לשונו והזכירו לו את עירק ארץ מולדתו. הוא בלע עוד חתיכה ענקית והשתעל ושוב השתעל. ושוב השתעל הפעם חזק יותר, ושוב השתעל . הוא לא הבין מה קורה ויותר מכך, לא האמין שמה שקורה לו קורה לו עכשיו .הוא השתעל חזק יותר אך נתיב האוויר היה חסום, הוא השתנק ונפל על הרצפה אוחז בליבו ומחרחר.

האישה שרק סיימה את מקלחת הבוקר עמדה מולו נוטפת מיים עם מגבת לבנה קטנה כרוכה לשערה . אם היו אומרים לה שבעלה ימות באותו הבוקר . לא הייתה מאמינה , לעולם לא הייתה מעלה על דעתה כי בדיוק כשתסיים למרוח את המוס בשערה בתנועות סיבוביות, ייחנק בעלה למוות מעוגיית בעבע . אותה עוגייה שאפתה למענו במו ידיה ואשר תמיד השתוקק אליה כצמא במדבר אל מיים מתוקים. אותה העוגייה אשר למדה להכין מאימו בשנה הראשונה לחתונתם, אותה העוגייה שהייתה ממיסה את ליבו ואשר ליבו בסוף לא עמד בה.

אם מישהו היה אומר לה , היא לא הייתה מאמינה שיסיים את חייו בדרך כה פתאומית.
כל חייו סבל מלחץ דם גבוה, עבר שני התקפי לב וניתוח מעקפים , שנה אחרי שהתחתנו בגיל 20 ניצל מתאונת שרשרת קטלנית, שנה היה בשיקום בבית החולים לוינשטיין עם פרוטזות ברגליים וברגים ומתכת במפרקים ובצלעות.לא האמינו שיחייה וחי, אבל מעוגייה? היא הושיטה יד להרימו אך הוא היה כבד כמו פיל , נחנק ומשתנק, חובט את גופו בחוזקה על הרצפה.

היא ניסתה להיזכר בתוכנית הטלוויזיה שראתה לא מזמן ,משהו על החייאה. צחקוק מוזר נפלט לה, לא מרוע אלה כתגובת חוסר אונים מוזרה , מעיין פלט בלתי צפוי של המוח, כל פעם כשהייתה צריכה להתמודד עם משהו נוראי הייתה צוחקת צחוק הסטרי שאינו ניתן לעצירה, אפילו בלוויה של אמה צחקה צחוק חולני עד שלא נותר לה אוויר וכל האורחים כמעט נדבקו בצחוק אף הם. כמובן שחלק נכבד מן האבלים עזב מיד מעוצבן ופגוע , אבל חלק התייחס אליה כאל משוגעת ו חלק הבין וחמל.

כשצוות מגן דוד אדום הגיע לא נותר לו אלה לקבוע את מותו הטראגי של יוסף הנגר בן ה58.

מי לא הכיר את יוסף הנגר משכונת תלפיות. איש רציני היה אבל מת בצורה קומית. ואילו היא, נחמה, אשתו , שתמיד הייתה אישה צחקנית , עמוק בליבה ידעה, היא לבטח תמות בצורה הכי רצינית ,הכי טראגית והכי נוראית. לבסוף כשהצליחה להרימו בידיה, קירבה אותו אל חזה הרטוב ממים וזיעה קרה ופניו חייכו אליה בעווית מוזרה כמו תינוק רדום בחיק אימו.
הלמות ליבה הלכו וגברו, חיים שלמים עברו לנגד ענייה ,חיים שלמים.

איך הכירה אותו בחוג לריקודי עם כשהגיע במקרה עם חבר, הוא לא ידע לרקוד והיה מגושם כמו גמל אבל משהו בגמלוניות שלו היה מלא חן, הוא קסם לה. שנים שחיה לצידו ולא החסיר ממנה דבר , תמיד אהב בדרכו שלו, בשקט, בנועם. חשבה איך חיבבה אותו כל השנים , אבל לא אהבה באמת...
הוא לא שרף לה את הלב כמו אותו המתנדב השוודי בקיבוץ כשהייתה בת 16 .
לילה אחד של ירח מלא ומלא טרוף על הגורן השאיר לה חור בלב כל חייה. ועכשיו. מה עכשיו? איך ממשיכים מכאן? ומה עם החביתה המקושקשת? והזיתים. מי יאכל כל בוקר את הזיתים?

השכנה מלמעלה הושיטה לה כוס תה מתוק עם עוגיית בעבע. היא נגסה בה ולא הרגישה שום טעם.
בבית הקברות כבר חיכו עשרות האנשים שהצטופפו תחת חומה הכבד של שמש יולי . ממלמלים כלא מאמינים ,איך הלך ככה ?
יוסף המסכן, כמה היה אדם רציני ואיך לקח את החיים קשה, תמיד התייחס לכל נושא בכובד ראש ,גם אם זה היה רק מזג האוויר או השעה. היו גם הזוג האחרון שהזמין ממנו מזנון מעץ דובדבן, האישה שקנתה ממנו באופן קבוע כסאות ופעם גם שולחן, היה גם האיש שקנה לפני שבוע שרפרף ירוק נמוך , מוחא זיעה מראשו ולא מאמין. "היה אדם טוב ורציני... , כלכך רציני היה.. , אפילו כשסיפרתי לו בדיחה הוא לא צחק אבל כשביקשתי הנחה בצחוק... אמרתי לו שאני נכה ויש לי חמישה ילדים ואמא בת 90 ואישה משוגעת להאכיל. לא, הוא לא צחק ..הוא לא צחק בכלל רק אמר שזה נשמע רציני ,הוריד לי 40 אחוז מהמחיר ונתן לי גם מדף מתנה. איזה איש טוב היה בעלך. את יודעת , אמר לאשה (שצחקה צחוק הסטרי אחוזת טרוף שעה שהורידו אותו אל הבור), לאחרונה הוא ערך מבצע חיסול בנגריה ,ממש כאילו ידע...ממש כאילו ידע....מצחיק לא?

כל הזכויות שמורות לחן ליאוני ברטימור 2010